עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' פרץ

פסק דין

התביעה, עובדות שאינן במחלוקת, טענות הצדדים וראיותיהם

לפניי תביעה לסילוק יד לפי פרק ט"ז 4 לסדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "תקסד"א").

התובעת מנהלת נכסי מקרקעין בשם ועבור מדינת ישראל והינה נציגת הבעלים של דירה ברחוב הגיבורים 8/23 בנשר הידועה כגוש 11217 חלקה 119/23 בלשכת רישום מקרקעין בחיפה (להלן: "הדירה").

הדירה הושכרה להוריה של הנתבעת ביום 14/05/1981. הוריה התגרשו והאב נשאר בדירה עד פטירתו ביום 22/02/2011. התובעת טוענת כי סמוך לפטירתו תפסה הנתבעת חזקה בדירה שלא כדין.

התובעת טוענת כי הנתבעת לא התגוררה בדירה בחמש השנים שקדמו לפטירת אביה ובנוסף קיבלה סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון ביחס לדירה שכורה אחרת בין השנים 2006-2010 ומשכך אין לה זכות להיחשב כדיירת ממשיכה ועליה לפנות את הדירה.

בהתאם, שלחה התובעת לנתבעת ביום 07/03/2011 דרישה לפנות את הדירה. הנתבעת השיבה ביום 09/03/2011 כי מבקשת להמשיך ולהתגורר בדירה. ברם התובעת סירבה לבקשתה.

התובעת טוענת כי ביום 06/06/2011 דנה ועדה מרחבית בשאלת זכאותה של הנתבעת כ"דייר ממשיך" והוחלט לדחות את זכאותה של הנתבעת מאחר ולא התקיימו הקריטריונים הדרושים בדין להכרה בזכאות זו.

ביום 01/11/2011 דחתה הועדה העליונה את בקשת הנתבעת להכיר בה כ"דייר ממשיך" והואיל וחרף כל הנ"ל הנתבעת לא פינתה את הדירה, הוגשה תביעה זו.

הנתבעת טוענת כי היא מתגוררת בדירה מיום היוולדה בשנת 1981. לטענתה, בשנת 1994 התגרשו הוריה ואביה נשאר בדירה. עקב קשיים בבית בשל היות האב מכור לסמים ואם לא מתפקדת, נשלחה הנתבעת יחד עם אחיה בשנות ילדותם לפנימיות שונות בתקופות שונות ברם הבסיס והמקום אליו תמיד חזרה היה הדירה.

לטענתה, בשנת 2005 בהיותה בת 24 ובעודה גרה עם אביה, ולאחר ששמע שנכנסה להריון, סילק אותה אביה,שהיה מכור לסמים, מהדירה. בלית ברירה נאלצה לעזוב את הדירה ולהתגורר במקומות שונים, חלק מהזמן אצל חברות וחלק מהזמן עם אמה. חרף האמור, בכל התקופה הגיעה לדירה וסעדה את אביה, תחזקה את הדירה ועזרה לו בקניות. לאחר לידת בנה ביולי 2006 פנתה למשרד השיכון בבקשה לקבל סיוע בשכר דירה על מנת שתהא לה קורת גג. במסגרת זו, התגוררה עם אמה ובנה בדירה שכורה.

לטענתה, ביולי 2010 חזרה לדירה מושא התביעה, כאשר שלושה חודשים עובר לכך שכנעה את אביה לעבור גמילה. עוד מוסיפה הנתבעת כי היא גידלה את אחיה הצעיר ובשנת 2000 אף מונתה כאפוטרופסית עליו לאחר ששני הוריה נמצאו לא כשירים לגדלו.

הנתבעת מוכרת כנכה בשיעור 65%, עברה שני ניתוחי עיניים, חולת סכרת ולפי קביעת המל"ל אינה מסוגלת לעבוד עקב חיבור קבוע למשאבת אינסולין.

הנתבעת טוענת, כי מאחר והתקופה בה לא התגוררה בפועל בדירה נכפתה עליה ולא מהווה בחירה חופשית, יש לראות בתקופה זו כתקופה שאינה מנתקת את רצף המגורים הנדרש בחוק. בראייתה, הדירה שימשה לכל אורך חייה בית מגוריה.

אשר לטענת התובעת לפיה האב התגורר כל הזמן לבדו בהסתמך על ביקורי מעגל שערכה התובעת, טוענת הנתבעת כי מדוחות ביקורי המעגל ניתן לראות כי חלקם הארי כלל לא בוצע בשל אלימות האב ומסוכנותו, דבר התומך בגרסתה בדבר חוסר האפשרות להתגורר איתו בתקופות מסוימות.

מטעם התובעת הוגשו תצהירי רכזת הנכסים הגב' מעין שדה שערכה ביקורים בדירה בין השנים 2005 ל-2008 (ת/1) ותצהיר הגב' רותי קדוש מנהלת הסניף אצל התובעת שערכה ביקורי מעגל בין השנים 2009-2011 (ת/2).

גב' שדה מעידה בתצהירה כי בביקור ב-2005 הגיעה לדירה ופגשה באביה של הנתבעת וכי הוא היה לבד ולא ציין כי מתגוררים עמו אנשים נוספים. בביקור ב-2006 הגיעה לדירה אך האב לא היה בבית. בביקור ב-2007 לא היה אף אחד בבית. השכנים מסרו כי האבא במעצר וכי הוא נרקומן ומסוכן ולכן כתבה זאת בדוח ביקור המעגל. גם בשנת 2008 לא היה אף אחד בבית ושוב רשמה את דברי השכנים כי מדובר באדם מסוכן ואלים.

הגב' קדוש מעידה בתצהירה כי בביקור ב-2009 נכח האב והודיע שהוא מתגורר לבד. בביקורים ב-2010 ו-2011 לא נמצא אף אחד בדירה.

הנתבעת מספרת בתצהירה (נ/1) כי סולקה בשנת 2005 ואלמלא כן הייתה ממשיכה להתגורר בדירה. היא העידה כי באותו יום בו סולקה השתמש אביה בסם בעודה בהיריון ומשהודיעה לו על הריונה קילל אותה, סילק אותה מהבית ונעל את הדלת באופן שלא אפשר לה להיכנס אף לא לקחת את התרופות שלה. התנהגות זו והפחד ממנו אלצו אותה להזמין את המשטרה ואכן המשטרה עצרה את אביה ואפשרה לה בליווי שוטרים לעלות לדירה כדי לקחת את התרופות.

על אף כל האמור, וכדפוס התנהגות, נהג אביה להתקשר מעת לעת, להתנצל ולבקש שתסלח לו על התנהגותו והיא מצידה סעדה אותו בתקופות מסוימות והתגוררה עמו גם בין השנים 2005 ועד מותו.